Chagigah 32

הראשונים היו נשיאים ושניים להם אב ב"ד:

The first ones [mentioned of the pair] were Princes and their seconds were heads of the court.

<big><strong>גמ׳</strong></big> ת"ר שלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך ושנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך (הראשונים) היו נשיאים ושניים להם אבות ב"ד דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יהודה בן טבאי אב ב"ד ושמעון בן שטח נשיא

Gemara: The Rabbis taught: The three of the first sets who said not to lean and the two of the final sets who said to lean were Princes, and their seconds were the Heads of the Court; the words of Rabbi Meir. And the Sages say, "Yehudah the son of Tabbai was Head of the Court, and Shimon the son of Shetach was Prince."

מאן תנא להא דתנו רבנן אמר רבי יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרים אין עדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנידון

What is the source of the [argument over Rabbi Yehudah the son of Tabbai in the] Rabbis' teaching? Rabbi Yehudah the son of Tabbai said, "[May] I [not] see the comfort [of the redemption] if I did not kill a conspiring witness [who was conspiring on his own, without his partner doing so], to refute the Sadducees, who would say, 'Conspiring witnesses are not killed unless the accused is killed.'"

אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי שהרי אמרו חכמים אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם ואין לוקין עד שיזומו שניהם ואין משלמין ממון עד שיזומו שניהם

Rabbi Shimon the son of Shetach said to him, "[May] I [not] see the comfort [of the redemption] if you have not spilled innocent blood, for behold, the Rabbis said, 'Conspiring witnesses are not killed unless they both conspire, and they are not lashed unless they both conspire, and they do not pay money unless they both conspire.'"

מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הלכה אלא בפני שמעון בן שטח

Immediately, Yehudah the son of Tabbai accepted upon himself that he would not issue rulings in law except before Rabbi Shimon the son of Shetach.

כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע כסבורין העם לומר שקולו של הרוג הוא אמר להם קולי הוא תדעו שלמחר הוא מת ואין קולו נשמע

All of his days, Yehudah the son of Tabbai would prostrate himself on the grave of that executed [person], and his voice was heard. The people thought to say that it was the voice of that executed [person]. He said to them, "It is my voice. [You can] know [this from the fact] that tomorrow, he (ie. himself) will die, and his voice will not be heard."

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי ודלמא פיוסי פייסיה או בדינא תבעי'

Rav Acha the son of Rava said to Rav Ashi, "Or perhaps [the voice stopped because] he had appeased him, or [the dead] took him to the [Heavenly] Court."

מני הא אי אמרת בשלמא רבי מאיר דאמר שמעון בן שטח אב ב"ד ר"י בן טבאי נשיא היינו דקא מורי הלכה בפני שמעון בן שטח אלא אי אמרת רבנן דאמרי יהודה בן טבאי אב ב"ד שמעון בן שטח נשיא אב ב"ד בפני נשיא מי מורה הלכה

Who does this [story accord with]? If you said [that it accords with] Rabbi Meir, it makes sense, as he said, "Shimon the son of Shetach was the Head of the Court, Rabbi Yehudah the son of Tabbai was the Prince-" this is that he could give a ruling beforef Shimon the son of Shetach [and had only now prohibited himself from this]. Rather, if you said [that it accords with] the Rabbis, who say, "Yehudah the son of Tabbai was the Head of the Court, Shimon the son of Shetach was the Prince-" does the Head of the Court give a ruling before the Prince [and thus, would Rabbi Yehudah the son of Tabbai's undertaking mean anything]?

לא מאי קבל עליו דקאמר לאצטרופי דאפי' אצטרופי נמי לא מצטריפנא:

No (ie. our assumption is incorrect). What did he accept upon himself? He meant it for [the purpose] of joining [a group that disagreed with Rabbi Shimon the son of Shetach in a vote of the judges], that would not even join a group [that disagreed with Rabbi Shimon the son of Shetach].

יצא מנחם ונכנס שמאי כו': להיכן יצא אביי אמר יצא לתרבות רעה רבא אמר יצא לעבודת המלך תניא נמי הכי יצא מנחם לעבודת המלך ויצאו עמו שמונים זוגות תלמידים לבושין סיריקון

(Mishnah:) Menachem exited, and Shammai entered. (Gemara:) To where did he exit? Abaye said, "He exited to evil culture." Rava said, "He exited to the service of the King." It was also taught like this: Menachem exited to the service of the King, and eighty pairs of students, wearing <em>Sirikon</em> (Royal Robes), exited with him.

אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו בה גדולי הדור

Rav Shemen the son of Abba said, "Rabbi Yochanan said, 'A [Rabbinical law regarding] rest should never be light in your eyes, for [the prohibition of] leaning [on the chagigah-offering] is only because of rest, and the greatest of the generation argued about it.'"

פשיטא שבות מצוה אצטריכא ליה

It is obvious [that one should not violate the principle of rest]! [Rather,] regarding rest that precludes [the performance of] a commandment, [this statement] is necessary.

הא נמי פשיטא לאפוקי ממאן דאמר בסמיכה גופה פליגי קא משמע לן בשבות הוא דפליגי

This too is obvious! [It is necessary] to refute the one who says, "The [Rabbis] argued regarding leaning itself." It comes and teaches us, that regarding [the priority between a commandment and] rest, they argue.

אמר רמי בר חמא שמע מינה סמיכה בכל כחו בעינן דאי ס"ד לא בעינן בכל כחו מאי קא עביד ליסמוך

Rami the son of Chama said, "Learn from here, that we require leaning with all his strength [for only then would leaning be a violation of a principle of rest]. For if you were to think, 'We do not require all his strength,' what [that is prohibited] is he doing When he leans?

מיתיבי (ויקרא א, ב) דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות רבי יוסי ור' (ישמעאל) [שמעון] אומרים בנות ישראל סומכות רשות

An objection was raised: "Speak to the sons of Israel ... and he shall lay his hands" - The sons of Israel lay their hands, but the daughters of Israel do not! Rabbi Yosi and Rabbi Shimon say: The daughters of Israel may optionally lay their hands.

אמר רבי יוסי סח לי אבא אלעזר פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והביאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים לא מפני שסמיכה בנשים אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים ואי ס"ד סמיכה בכל כחו בעינן משום נחת רוח דנשים עבדינן עבודה בקדשים אלא לאו ש"מ לא בעינן בכל כחו

Rabbi Yosi said: Abba Elazar told me, "Once, we had a calf to be brought as a peace offering, and we brought it [the calf] to the Women's Court and the women laid their hands on it. Not because the laying of the hands applies to women, but rather to gratify the women." And if you would think that the act of laying the hands requires all of one's strength, is the gratification of women sufficient reason to perform work with holy sacrifices? Rather it is not so. We learn from this that we do not require all of one's strength [in the laying of the hands].

לעולם אימא לך בעינן בכל כחו דאמר להו אקפו ידייכו אי הכי לא מפני שסמיכה בנשים תיפוק ליה דאינה לסמיכה כלל

[The Talmud responds:] Actually, I would tell you that all of one's strength is required [to perform the laying of the hands correctly, however the tale of Abba Elazar was describing a case] where he told the women: "Hold your hands lightly!" If this is true [ie. that the women were told to hold their hands lightly], [what need was there for Abba Elazar to say] "not because the laying of the hands applies to women" Let him simply have said that these women weren't performing the laying of the hands [because they were not pressing down with all of their strength]!

א"ר אמי חדא ועוד קאמר חדא דליתא לסמיכה כלל ועוד כדי לעשות נחת רוח לנשים

Rabbi Ammi said, His argument is saying: Firstly and secondly: Firstly, this was not considered leaning of the hands at all. And secondly, [it was done] in order to gratify the women.

אמר רב פפא שמע מינה צדדין אסורין דאי ס"ד צדדין מותרין לסמוך לצדדין אלא לאו שמע מינה צדדין אסורין

אמר רב פפא שמע מינה צדדין אסורין דאי ס"ד צדדין מותרין לסמוך לצדדין אלא לאו שמע מינה צדדין אסורין