Ketubot 101

סוף סוף כל העומד לגזוז כגזוז דמי דצריכא לדיקלא קאמינא:

But in the end, anything that is about to be cut off the tree is like something still on the tree. [He said back]: I meant to say date that still need to be on the tree.

ההוא יתום ויתומה דאתו לקמיה דרבא אמר להו רבא העלו ליתום בשביל יתומה אמרי ליה רבנן לרבא והא מר הוא דאמר ממקרקעי ולא ממטלטלי בין למזוני בין לכתובה ובין לפרנסה

A boy orphan and girl orphan once came before Rava. Rava said to them: Give a bigger [maintenance allowance] to the boy for the sake of the girl. The rabbis said to Rava: Did not the Master himself say: From landed property but not from movable property whether in respect of [a daughter’s] maintenance, [a wife’s] ketubah or [a daughter’s] dowry?

אמר להו אילו רצה שפחה לשמשו מי לא יהבינן ליה כל שכן הכא דאיכא תרתי:

He answered them: Had he desired to have a handmaiden to attend on him would we not have given him one? How much more here where it serves two purposes.

תנו רבנן אחד נכסים שיש להן אחריות ואחד נכסים שאין להן אחריות מוציאין למזון אשה ולבנות דברי רבי רבי שמעון בן אלעזר אומר נכסים שיש להן אחריות מוציאין לבנות מן הבנים ולבנות מן הבנות ולבנים מן הבנים

Our rabbis taught: Both landed property and movable property may be seized for the sustenance of a wife or daughters, the words of Rabbi. Shimon b. Elazar says: Landed property: They may take it for daughters from sons, for daughters from daughters, and for sons from sons

ולבנים מן הבנות בנכסים מרובין אבל לא לבנים מן הבנות בנכסים מועטין

and for sons from daughters where the estate is large but not for sons from daughters where it is small.

נכסים שאין להן אחריות מוציאין לבנים מן הבנים ולבנות מן הבנות ולבנים מן הבנות אבל לא לבנות מן הבנים

Movable property: They may be seized for sons from sons, for daughters from daughters and for sons from daughters, but not for daughters from sons.

אע"ג דקיימא לן הלכה כרבי מחבירו הכא הלכה כרבי שמעון בן אלעזר דאמר רבא הלכתא ממקרקעי ולא ממטלטלי בין לכתובה בין למזוני בין לפרנסה:

Although we hold that the halakhah is in agreement with Rabbi [where he differs] from his colleague, the halakhah here is in agreement with R. Shimon b. Elazar; for Rava stated: From landed property but not from movable property whether in respect of [a daughter’s] maintenance, [a wife’s] ketubah or [a daughter’s] dowry?

<big><strong>מתני׳</strong></big> לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי בית דין כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך חייב שהוא תנאי בית דין

If he did not write a ketubah for her, a virgin still collects two hundred zuz and a widow one mane, because it is a condition laid down by court. If he assigned to her in writing a field that was worth one mane instead of the two hundred zuz and did not write for her, “All property that I possess is a lien for your ketubah,” he is liable [for the full amount] because it is a condition laid down by the court.

לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו ובכהנת אהדרינך למדינתך חייב שהוא תנאי בית דין

If he did not write for her, “if you are taken captive I will ransom you and take you again as my wife”, or in the case of a priest’s wife, “I will restore you to your people,” he is liable [to carry out these obligations], because it is a condition laid down by court.

נשבית חייב לפדותה ואם אמר הרי גיטה וכתובתה ותפדה את עצמה אינו רשאי לקתה חייב לרפאותה אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה רשאי:

If she was taken captive he is obligated to ransom her; And if he said, “Here is her get and her ketubah, let her ransom herself”, he is not allowed [to act accordingly]. If she was injured it is his duty to provide for her medical treatment; And if he said, “Here is her get and her ketubah, let her heal herself”, he is allowed [to act accordingly].

<big><strong>גמ׳</strong></big> מני רבי מאיר היא דאמר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זו בעילת זנות

GEMARA. Whose [view is represented in our Mishnah]?... It is R. Meir who said that any man who gives a virgin a ketubah of less than two hundred zuz or a widow less than a maneh, his intercourse is fornication,

דאי רבי יהודה האמר רצה כותב לבתולה שטר של מאתים והיא כותבת התקבלתי ממך מנה ולאלמנה מנה והיא כותבת התקבלתי ממך חמשים זוז

for if [the mishnah was the view of] R. Judah, did he not say,... [that if a husband] wishes he may write out for a virgin a document for two hundred zuz and she writes [a receipt] “I have received from you a maneh,” and for a widow [he may write out a document for] a maneh and she writes [a receipt], “I received from you fifty zuz.”

אימא סיפא כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך חייב שהוא תנאי בית דין אתאן לר"י דאמר אחריות טעות סופר הוא

Read, however, the final clause: If he assigned to her in writing a field that was worth one maneh instead of the two hundred zuz and did not write for her, “All property that I possess is a lien for your ketubah,” he is liable [for the full amount] because it is a condition laid down by the court. Does not this represent the view of R. Judah who said that [the omission from a document of the clause] pledging property [is regarded as] a scribe’s error?

דאי רבי מאיר האמר אחריות לאו טעות סופר הוא דתנן מצא שטרי חוב אם

For if it was the view of R. Meir, does he not hold that [the omission from a document of the clause] pledging property is not [regarded as] a scribe’s error. For we have learned: If a man found debt documents he should not return them [to the creditor]