Ketubot 122
דחוור אפיה שקל באצבעתיה אנח ליה בפומיה א"ל אפסדת לסעודתא דמלכא אמרו ליה אמאי תיעביד הכי אמר להו מאן דעביד הכי פסיל למאכל דמלכא אמרו ליה אמאי אמר להו דבר אחר חזאי ביה בדקו ולא אשכחו שקל אצבעתיה אנח עליה אמר להו הכא מי בדקיתו בדקו אשכחו אמרו ליה רבנן מ"ט סמכת אניסא אמר להו חזאי רוח צרעת דקא פרחה עילויה:
so he took [some food] with his finger and put it in his [Mar Zutra’s] mouth. The steward said to him: “You have ruined the King’s meal!” They said to him: “Why did you do such a thing?” He said to them: “The man who prepared that dish has rendered the King’s food objectionable.” . They said to him, “Why?” He replied, “I noticed a piece of leprous swine flesh in it.” They examined [the dish] but did not find [such a thing]. Thereupon he took hold of his finger and put it on it saying,. “Did you examine this part?” They examined it and found it [to be as R. Ashi had said]. The rabbis asked him: “Why did you rely upon a miracle?” He said to them: “I saw the spirit of leprosy floating over it.”
ההוא רומאה דאמר לה לההיא איתתא מינסבת לי אמרה ליה לא אזיל אייתי רימני פלי ואכל קמה כל מיא דצערי לה בלעתיה ולא הב לה עד דזג לה לסוף אמר לה אי מסינא לך מינסבת לי אמרה ליה אין אזיל אייתי רימני פלי ואכל קמה אמר לה כל מיא דצערי לך תוף שדאי תוף שדאי עד דנפקא מינה כי הוצא ירקא ואתסיאת:
A Roman once said to a woman, “Will you marry me?” She said to him, “No.” He went and brought some pomegranates, split them open and ate them in front of her. She kept on swallowing all the saliva that irritated her, but he did not give her [any of the fruit] until [her body] became swollen. Ultimately he said to her, “If I cure you, will you marry me?” she replied, “Yes.” He went and brought some pomegranates, split them and ate them in her presence. He said to her: “All the saliva that irritates you, spit it out, spit it out.” [She did so] until [the matter] came forth in her like a green palm-branch; and she recovered.
ועושה בצמר: בצמר אין בפשתים לא מתני' מני ר' יהודה היא דתניא אינו כופה לא לעמוד לפני אביו ולא לעמוד לפני בנו ולא ליתן תבן לפני בהמתו אבל כופה ליתן תבן לפני בקרו רבי יהודה אומר אף אינו כופה לעשות בפשתן מפני שפשתן מסריח את הפה ומשרבט את השפתים והני מילי בכיתנא רומאה:
And she works in wool: “In wool” but not in flax. Whose [view is represented in] our Mishnah? It is that of R. Judah. For it was taught: [Her husband] may not compel her to tend to his father or to his son, or to put straw before his beast. But he may compel her to put straw before his cattle. Judah said: He may not compel her to work in flax because flax causes one’s mouth to be sore and makes one’s lips stiff. This refers only to Roman flax.
רב פפא אמר מתניתין ומתניתא רב מלכיא שמעתתא רב מלכיו וסימנך מתניתא מלכתא מאי בינייהו איכא בינייהו שפחות:
Papa, however, said: [If the statement is made on] a mishnah or a baraita [the author is] R. Malkia [but if on] an amoraic statement [the author is] R. Malkio. And your mnemonic is, “mishnah is queen” (matnita malketa). What is the practical difference between them? Bondwomen.
רשב"ג אומר וכו': היינו תנא קמא איכא בינייהו דמיטללא בגורייתא קיטנייתא ונדרשיר:
Shimon b. Gamaliel said etc. Is not this the same view as that of the first Tanna? The practical difference between them [is the case of a woman] who plays with puppies or checkers.
התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום הפועלים שבת אחת העונה האמורה בתורה הטיילין בכל יום הפועלים שתים בשבת החמרים אחת בשבת הגמלים אחת לשלשים יום הספנים אחת לששה חדשים דברי רבי אליעזר:
Students may go away to study Torah, without the permission [of their wives for a period of] thirty days; workers for one week. The times for conjugal duty prescribed in the torah are: For independent men, every day; For workers, twice a week; For donkey-drivers, once a week; For camel-drivers, once in thirty days; For sailors, once in six months. These are the words of Rabbi Eliezer.
<big><strong>גמ׳</strong></big> מ"ט דב"ש גמרי מיולדת נקבה ובית הלל גמרי מיולדת זכר
GEMARA. What is the reason of Bet Shammai? They derive their ruling from [the law relating to] a woman who bears a female child. And Bet Hillel? They derive their ruling from [the law relating to] one who bears a male child.
וב"ה נמי נגמרו מיולדת נקבה אי מיולדת גמרי לה הכי נמי אלא ב"ה מנדה גמרי לה
Why doesn’t Bet Hillel also derive their ruling from [the law relating to] a woman who bears a female child? If they had derived their ruling from [the law relating to] a woman who bears a child they should indeed have ruled thus. Rather, Bet Hillel derive their ruling from [the law of] the menstruant.
במאי קמיפלגי מר סבר מידי דשכיח ממידי דשכיח ומר סבר מידי דהוא גרים לה ממידי דהוא גרים לה
On what principle do they differ? One is of the opinion that the usual [is to be inferred] from the usual, and the other is of the opinion that what a husband has caused should be derived from that which he has caused.
אמר רב מחלוקת במפרש אבל בסתם דברי הכל יוציא לאלתר ויתן כתובה ושמואל אמר אפי' בסתם נמי ימתין שמא ימצא פתח לנדרו
Rav said: They differ only in the case of one who specified [the period of abstention] but where he did not specify the period it is the opinion of both that he must divorce her immediately and give her the ketubah. Shmuel said: Even where the period had not been specified the husband may delay [his divorce], since it might be possible for him to discover some reason to be released from the vow.
הא פליגי בה חדא זימנא דתנן המדיר את אשתו מליהנות לו עד שלשים יום יעמיד פרנס יותר מכאן יוציא ויתן כתובה ואמר רב לא שנו אלא במפרש אבל בסתם יוציא לאלתר ויתן כתובה ושמואל אמר אפי' בסתם נמי ימתין שמא ימצא פתח לנדרו
But surely, they disputed this question in a different context, for have we not learned: If a man forbade his wife by vow from having any benefit from him he may, for thirty days, appoint an agent [to provide for her], but if for a longer period he must divorce her and give her the ketubah. And [in connection with this] Rav stated: This ruling applies only where he specified [the period] but where he did not specify it he must divorce her immediately and give her the ketubah. And Shmuel stated: Even when he did not specify a period the husband may also delay [his divorce], since it is possible that he will find a way of being released from his vow.
צריכא דאי איתמר בהא בהא קאמר רב משום דלא אפשר בפרנס אבל בההיא דאפשר בפרנס אימא מודי ליה לשמואל ואי איתמר בההיא בהך קאמר שמואל אבל בהא אימא מודי ליה לרב צריכא:
[Both disputes are] required. For if [their views] had been stated in the former, it might have been assumed that only in that case did Rav say his view, since [the appointment] of an agent is not possible but that in the second case where [the appointment] of a agent is possible he agrees with Shmuel. And if they had only been stated in the second case, it might have been assumed that only in that case did Shmuel maintain his view but that in the former case he agrees with Rav. [Hence both statements were] necessary.