Ketubot 181

Chapter 181

א והכא בדינר מקרקעי קמיפלגי מר סבר מקרקעי אין מטלטלי לא ומר סבר אפילו מטלטלי
1 but they differ [over whether it is necessary for the surplus] dinar to consist of real estate. One Master holds that only real estate is regarded as a surplus but not movables and the other Master holds that even movables [are regarded as surplus].
ב ומי מצית אמרת הכי והתנן ר"ש אומר אפי' יש שם נכסים שאין להם אחריות אינן כלום עד שיהא שם נכסים שיש להן אחריות יתר על ב' כתובות דינר
2 But can you really say this? Have we not learned, R. Shimon says: Even if there was movable property it matters not unless there was real estate [the value of] one dinar more than [the total amount of] the two ketubot?
ג אלא הכא בדינר משעבדי קמיפלגי מר סבר מבני חורין אין ממשעבדי לא ומר סבר אפי' ממשעבדי
3 Rather, they differ [over whether] a dinar of mortgaged property [is regarded as surplus]. One Master holds that only free property constitutes a surplus but not mortgaged property, and the other Master holds that mortgaged property also [constitutes a surplus].
ד אי הכי ר"ש אומר אם יש שם מותר דינר כיון שיש שם מותר דינר מיבעי ליה
4 If so, [instead of stating,] “R. Shimon ruled: If there is a surplus of one denar” it should have said, “Since there is a surplus of one dinar”?
ה אלא בפחות מדינר קמיפלגי מר סבר דינר אין פחות מדינר לא ומר סבר אפילו פחות מדינר
5 Rather, they differ [over whether a sum] less than a dinar [constitutes a surplus].
ו והא ר"ש דינר קאמר וכי תימא איפוך ת"ק דמתני' נמי דינר קאמר
6 But did not R. Shimon say “a dinar”? And were you to reply, “Reverse [their views]” does not the first Tanna of the Mishnah also speak of a dinar?
ז אלא כי הנך תרי לישנאי קמאי ואיפוך
7 Rather [we must follow] one of two explanations above and reverse [the views].
ח אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא הלכתא אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין וכתובה נעשית מותר לחברתה
8 Mar Zutra said in the name of R. Papa: The law [is that where] one [wife died] during her husband’s lifetime and the other after his death [the sons of the former] are entitled to the “benin dikhrin” ketubah, and that one ketubah is regarded as the surplus over the other.
ט בשלמא אי אשמעינן אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דיכרין ולא אשמעינן כתובה נעשית מותר לחברתה הוה אמינא אי איכא מותר דינר אין אי לא לא
9 If he had taught us that [where] one [wife died] during her husband’s lifetime and the other after his death [the sons of the former] are entitled to the “benin dikhrin” ketubah, but had not taught us that one ketubah is regarded as the surplus over the other, I might have said that if there is a surplus of a dinar, they do receive [the ketubah] and if not, they do not.
י אלא לישמעינן כתובה נעשית מותר לחברתה ואנא ידענא משום דאחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין
10 But he could have taught us that one ketubah is regarded as the surplus over the other, and I would have known that this is because where one [wife died] during her husband’s lifetime and the other after his death [the sons of the former] are entitled to the “benin dikhrin” ketubah?
יא אי אשמעינן הכי הוה אמינא כגון שנשא שלש נשים ומתו שתים בחייו ואחת במותו והך דמיית לאחר מיתה יולדת נקבה היא ולאו בת ירושה היא
11 If he taught us only this, I might have said that it [applies to a case,] where a man had married three wives two of whom died during his lifetime and one after his death, and the one who died after his death had given birth to a daughter who is not entitled to inheritance,
יב אבל אחת בחייו ואחת במותו והא דלאחר מיתה יולדת זכר היא אימא ליחוש לאינצויי קמ"ל:
12 but [it does not apply to a case where] one [wife died] during her husband’s lifetime and the other after his death and the latter had given birth to a son, [since in this case] we would have to be concerned about quarreling. Therefore, he teaches us [that even if one dies during her husband’s lifetime and one after his death, the sons of the first receive their ketubah].
יג <big><strong>מתני׳</strong></big> מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו ואחר כך מת הוא ויתומים מבקשין כתובת אמן ואין שם אלא שתי כתובות חולקין בשוה
13 If a man was married to two wives and they died, and subsequently he died, and the orphans [of one of the wives] claim their mother’s ketubah and there is only enough for the two ketubot,[all the orphans] they divide it equally.
יד היה שם מותר דינר אלו נוטלים כתובת אמן ואלו נוטלים כתובת אמן
14 If there was a surplus of [at least] one dinar, these take their mother’s ketubah and these take their mothers ketubah.
טו אם אמרו יתומים אנחנו מעלים על נכסי אבינו יפה דינר כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להן אלא שמין את הנכסים בבית דין
15 If the orphans [of one of the wives] says, “We are raising the estate of our father by a denar [more than the total amount of the kethuboth]”, in order that they can take their mother’s ketubah, they are not listened to, rather the estate is evaluated by the court.
טז היו שם נכסים בראוי אינן כבמוחזק
16 If there was property that would soon belong to the estate, it is not [regarded] as [property held] in possession.
יז ר"ש אומר אפי' יש שם נכסים שאין להם אחריות אינן כלום עד שיהיו שם נכסים שיש להן אחריות יותר על שתי הכתובות דינר:
17 Rabbi Shimon says: even if there was movable property it is not regarded unless there was real estate worth one denar more than [the total amount of] the two kethubot.
יח <big><strong>גמ׳</strong></big> ת"ר לזו אלף ולזו חמש מאות אם יש שם מותר דינר אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן ואם לאו יחלקו בשוה:
18 GEMARA. Our rabbis taught: If one wife had [a ketubah for] a thousand [zuz] and the other for five hundred: if there is a surplus of a denar, these receive the ketubah of their mother and these receive the ketubah of their mother; if there is not [a surplus], they divide the estate in equal proportions.
יט פשיטא מרובין ונתמעטו כבר זכו בהן יורשין מועטין ונתרבו מאי
19 It is obvious [that if the estate was] large and it depreciated, the heirs have already acquired ownership of it.<br>What, [however, is the ruling where the estate was] small and it appreciated?
כ ת"ש דניכסי דבי בר צרצור מועטין ונתרבו הוו ואתו לקמיה דרב עמרם אמר להו זילו פייסינהו לא אשגחו
20  Come and hear: The estate of the house of Bar Zarzur was small and then appreciated, and when [the heirs] came before R. Amram he said to them, “It is your duty to appease them.” They paid no attention to him.
כא אמר להו אי לא מפייסיתו להו מחינא לכו בסילוא דלא מבע דמא שדרינהו לקמיה דרב נחמן אמר להן כשם שמרובין ונתמעטו
21 He said to them, “If you will not appease them I will chastise you with a thorn that causes no blood to flow.” He sent them to R. Nahman, who said to them “Just as [in the case where an estate was] large and it depreciated
Previous ChapterNext Chapter