Ketubot 209

תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו תשבע בתחלה ובסוף אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם אמר רבן יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן לא תשבע אלא בסוף:

she must take an oath at the end but not at the beginning. The sons of the high priests differed from him and ruled that she must take an oath both at the beginning and at the end. Rabbi Dosa ben Harkinas agreed with their ruling. Rabbi Yohanan ben Zakkai said: Hanan has spoken well; she need take an oath only at the end.

<big><strong>גמ׳</strong></big> ורמינהי שלשה דייני גזילות היו בירושלים אדמון בן גדאי וחנן המצרי וחנן בן אבישלום קשיא תלת אתרין קשיא גזירות אגזילות

GEMARA. They raised an inconsistency: “There were three judges of robberies in Jerusalem: Admon b. Gadai, Hanan the Egyptian and Hanan b. Abishalom.” There is a difficulty between “three and “two,” and a difficulty between “fines (gezerot)” and robbery (gezelot)?

בשלמא תלת אתרין לא קשיא דחשיב ליה קתני דלא חשיב ליה לא קתני אלא גזירות אגזילות קשיא

There is no problem between “three” and two” since he lists [only those] whom he considers important and those not important, he does not list. But there still is a difficulty between “fines” and “robbery”?

אמר רב נחמן בר יצחק שהיו גוזרין גזירות על גזילות כדתניא קיטמה נטיעה ר' יוסי אומר גוזרי גזירות שבירושלים אומרים נטיעה בת שנתה שתי כסף בת שתי שנים ארבע כסף

Nahman b. Yitzchak said: That they would decree fines for acts of robbery; as it was taught: If [a beast] bit off a plant: R. Yose says: Those who decreed fines in Jerusalem ruled that if the plant was in its first year [the owner of the beast pays as compensation] two silver pieces. If it was in its second year [he pays as compensation] four silver pieces.

ורמינהי שלשה דייני גזירות היו בירושלים אדמון וחנן ונחום א"ר פפא מאן תנא נחום ר' נתן היא דתניא רבי נתן אומר אף נחום המדי מגוזרי גזירות שבירושלים היה ולא הודו לו חכמים

They raised another contradiction: There were three judges of fines in Jerusalem: Admon, and Hanan and Nahum? R. Papa said: Who taught Nahum [as part of the list]? R. Nathan; or it was taught: R. Nathan stated: Nahum the Mede also was one of those who decreed fines in Jerusaelm, but the Sages did not agree with him.

ותו ליכא והאמר ר' פנחס אמר רבי אושעיא שלש מאות ותשעים וארבעה בתי דינין היו בירושלים כנגדן בתי כנסיות וכנגדן בתי מדרשות וכנגדן בתי סופרים דיינין טובא הוו וכי קאמרינן אגוזרי גזירות קאמרינן

But were there no more? [Did not] R. Pinchas say in the name of R. Oshaia that there were three hundred and ninety four courts of law in Jerusalem, and an equal number of synagogues. of houses of study and of schools? There were indeed many judges, and when we said that, we meant only those who decreed fines.

אמר רב יהודה אמר רב אסי גוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלין שכרן תשעים ותשע מנה מתרומת הלשכה לא רצו מוסיפין להם לא רצו אטו ברשיעי עסקינן אלא לא ספקו אע"פ שלא רצו מוסיפין עליהן

Rav Judah said in the name of R. Assi: The judges of fines in Jerusalem received their salaries out of the Temple funds [at the rate of] ninety-nine maneh [per year]. If they were not satisfied, they would give them more. “They were not satisfied”? Are we dealing with wicked men? Rather, [if the amount was] not sufficient, they would give them more even if they did not want it.

קרנא הוה שקיל איסתירא מזכאי ואיסתירא מחייב ודאין להו דינא והיכי עביד הכי והכתי' (שמות כג, ח) ושוחד לא תקח

Karna used to take one istira from the innocent party and one istira from the guilty party and then informed them of his decision. But how could he do this? Is it not written, “And a bribe you shall not take”?

וכ"ת ה"מ היכא דלא שקיל מתרוייהו דלמא אתי לאצלויי דינא קרנא כיון דשקיל מתרוייהו לא אתי לאצלויי דינא וכי לא אתי לאצלויי דינא מי שרי

And should you say that this applies only where he does not take from both [litigants] since he might [in consequence] tilt the judgment in favor of one, but Karna, since he took [the same amount] from both parties, would not come to tilt the judgment. But is it really permitted even where one would not come to tilt judgment?

והתניא ושוחד לא תקח מה ת"ל אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי הרי כבר נאמר (דברים טז, יט) לא תטה משפט אלא אפי' לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אמרה תורה ושוחד לא תקח

Was it not in fact taught: Why does Scripture say, “And you shall not take a bribe”? If this teaches that one must not acquit the guilty or that one must not condemn the innocent, it was already stated, “Do not pervert judgment.” Consequently, even if he acquits the innocent and condemns the guilty, the Torah says, “Do not take a bribe”?

הני מילי היכא דשקיל בתורת שוחד קרנא בתורת אגרא הוה שקיל ובתורת אגרא מי שרי והתנן הנוטל שכר לדון דיניו בטלין הנ"מ אגר דינא קרנא אגר בטילא הוה שקיל

This applies only where [the judge] takes [the gift] as a bribe, but Karna took [the two istira] as a fee. But is it permissible [for a judge to take money] as a fee. Have we not in fact learned: One who takes wages for adjudicating, his judgments are void? This applies only to a fee for pronouncing judgment; Karna took compensation for loss of other work.

ואגר בטילא מי שרי והתניא מכוער הדיין שנוטל שכר לדון אלא שדינו דין ה"ד אילימא אגר דינא דינו דין והתניא הנוטל שכר לדון דיניו בטילין אלא אגר בטילא וקתני מכוער הדיין

But [is a judge] permitted to take compensation for loss of work? Was it not in fact taught: Contemptible is the judge who takes a fee for pronouncing judgment; but his decision is valid? What is the precise situation? If he took a fee for acting as judge how could his decision be valid, have we not taught: One who takes wages for adjudicating, his judgments are void? Consequently it must mean a fee for loss of work, and yet it was stated, was it not, “Contemptible is the judge etc.”?

הני מילי בטילא דלא מוכחא קרנא בטילא דמוכחא הוה שקיל דהוה תהי באמברא דחמרא ויהבי ליה זוזא

This applies only to a loss of work that cannot be proved, but Karna received [compensation for] loss of work that could be proved. For he was [regularly occupied in] smelling tests at a winery, and for this he was paid a fee.

כי הא דרב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה אמר להו הבו לי גברא דדלי לי בחריקאי ואידון לכו דינא

This is similar to the case of R. Huna. When a lawsuit was brought to him, he used to say to the [litigants], “Provide me with a man who will draw the water in my place and I will pronounce judgment for you.”

אמר רבי אבהו בא וראה כמה סמויות עיניהן של מקבלי שוחד אדם חש בעיניו נותן ממון לרופא ספק מתרפא ספק אינו מתרפא והן נוטלין שוה פרוטה ומסמין עיניהן שנאמר (שמות כג, ח) כי השוחד יעור פקחים

Abahu said: Come and see how blind are the eyes of those who take a bribe. If a man has pain in his eyes he pays money to a doctor and he may be cured or he may not be cured, yet these take what is worth one perutah and blind their eyes, as it is said in Scripture, “For a bribe blinds those that have sight.”

תנו רבנן (דברים טז, יט) כי השוחד יעור עיני חכמים קל וחומר לטפשין ויסלף דברי צדיקים קל וחומר לרשעים מידי טפשים ורשעים בני דינא נינהו אלא הכי קאמר כי השוחד יעור עיני חכמים אפילו חכם גדול ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב ויסלף דברי צדיקים

Our Rabbis taught: “For a bribe blinds the eyes of the wise” and all the more so those of the foolish; “And perverts the words of the righteous,” and all the more so those of the wicked. Are fools and wicked men capable of acting as judges? Rather, this is what it meant: “For a bribe blinds the eyes of the wise,” even a great sage who takes bribes will not depart from the world without [the affliction of] a dullness of the mind. “And pervert the words of the righteous,”