Ketubot 35

דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמו

For in general Judea and the Galilee are like a time of emergency.

וליתני מודה רבי יהושע באומר לחבירו מנה לויתי ממך ופרעתיו לך שהוא נאמן משום דקא בעי למיתני סיפא אם יש עדים שהוא לוה ממנו והוא אומר פרעתיו אינו נאמן והא קיימא לן המלוה את חבירו בעדים אינו צריך לפרעו בעדים

But let it teach: R. Joshua admits that when one says to his fellow, “I borrowed from you a maneh and paid it back to you” he is believed! Because he would have to teach in the last clause: “If there are witnesses that he borrowed from him [a maneh] and he says ‘I have paid it back,’ he is not believed.” But we hold the principle that if one lends money to his fellow in front of witnesses, he need not pay it back to him before witnesses.

וליתני מודה ר' יהושע באומר לחבירו מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס שהוא נאמן

But let him teach: R. Joshua admits that if one says to his fellow, “I owed to your father a maneh and I returned to him half,” he is believed!

אליבא דמאן אי אליבא דרבנן הא אמרי משיב אבידה הוי אי אליבא דרבי אליעזר בן יעקב הא אמר שבועה בעי

According to whose opinion? If according to the opinion of the Rabbis. surely they say [that he is regarded as] one who returns a lost thing, [and] if according to R. Eliezer b. Yaakov. Surely he says that he must take an oath!

דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו כיצד מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס הרי זה נשבע וזהו שנשבע על טענת עצמו וחכמים אומרים אינו אלא כמשיב אבידה ופטור

For it has been taught: R. Eliezer b. Yaakov says: Sometimes a person has to take an oath because of his own statement. How so? [If one says to his fellow], ‘I owed your father a maneh and I returned to him half,” he must take an oath. And this is [a case] where one takes an oath because of his own statement. But the Sages say: He is only as one who returns a lost thing and he is exempt.

ור' אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור אמר רב בטוענו קטן והאמר מר אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן

And does R. Eliezer b. Jacob not hold [that] one who returns a lost thing is exempt [from an oath]? Rav said: [It speaks here of a case] when a minor claimed from him. But did not a Master say: One does not take an oath because of a claim by a deaf-mute, a person lacking sound senses, or a minor?

מאי קטן גדול ואמאי קרי ליה קטן דלגבי מילי דאביו קטן הוא אי הכי טענת עצמו טענת אחרים היא טענת אחרים והודאת עצמו

What is [meant by] “minor”? An adult, and why does he call him a “minor”? Because with regard to the affairs of his father he is [regarded as] a minor. If so, [it is not] “his own statement?” It is a claim made by others! It is a claim [made] by others and [also] his own admission.

כולהי טענתא טענת אחרים והודאת עצמו נינהו

But all claims are really a claim made by others and one’s own admission!

אלא הכא בדרבה קמיפלגי דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו והאי בכולה בעי דלכפריה והאי דלא כפר ליה משום דאין אדם מעיז פניו הוא

They differ here with regard to [an opinion of] Rabbah, for Rabbah said: Why did the Torah say that he who admits a part of the claim must take an oath? [Because] it is assumed that no man is brazen in the face of his creditor. He would indeed like to deny the whole debt. But he does not deny the whole debt because no one is so brazen.