Ketubot 41

Chapter 41

א על כתב ידן הם מעידים לדברי חכמים על מנה שבשטר הם מעידים
1 they give evidence with regard to their handwriting, according to the Sages they give evidence with regard to the maneh in the deed.
ב פשיטא מהו דתימא לרבי ספוקי מספקא ליה אי על כתב ידם הם מעידים או על מנה שבשטר הם מעידים
2 This is obvious! You might have said that Rebbe was in doubt whether they testified to their signature or to the maneh in the deed.
ג ונפקא מינה היכא דמית חד מינייהו לבעי שנים מן השוק להעיד עליו
3 And the ramification would be when one of them died. [Here] we would need two witnesses from the street to testify regarding it,
ד דאם כן קנפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד סהדא
4 because otherwise the [whole of the money] less a quarter would go out by the mouth of one witness,
ה והכא לחומרא והכא לחומרא
5 and both here and there the stricter rule would prevail.
ו קמ"ל דרבי מיפשט פשיטא ליה בין לקולא בין לחומרא דאמר רב יהודה אמר רב שנים החתומין על השטר ומת אחד מהן צריכין שנים מן השוק להעיד עליו בזו רבי לקולא ורבנן לחומרא
6 Therefore, he teaches that it is clear to Rebbe, whether the result is lenient or strict. For Rav Judah said that Rav said: If two [witnesses] are signed on a document and one of them died, two from the street must give evidence with regard to him. In this case Rebbe would be lenient and the Rabbis would be strict.
ז ואי ליכא תרי אלא חד מאי אמר אביי לכתוב חתימת ידיה אחספא ושדי ליה בבי דינא ומחזקי ליה בי דינא (וחזו ליה) ולא צריך איהו לאסהודי אחתימת ידיה ואזיל איהו והאי ומסהדי אאידך
7 And if there are not two, but there is only one, what [then]? Abaye said: He [the second witness] writes his signature on a piece of clay and places it before the court, and the court confirms it, and he need not testify to his own signature, and he goes with that one and they testify to [the signature of] the other [witness].
ח ודוקא אחספא אבל אמגלתא לא דלמא משכח לה איניש דלא מעלי וכתב עילויה מאי דבעי ותנן הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין
8 And specifically only on a piece of clay but not a scroll, lest a person of bad character find it and write on it whatever he likes, and we have learned: If one person produces the handwriting of another person that he owes him [money], he collects [the debt] from unencumbered property.
ט א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כדברי חכמים פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא הלכה כרבי מחבירו ואפילו מחביריו קא משמע לן:
9 Rav Judah said [that] Shmuel said. The halakhah is according to the sages This is obvious! A singular sage and the many–the halakhah follows the many. What might you have thought: Since the halakhah follows Rebbe as against one of his fellow-scholars, it is also against many of his fellow-scholars, that is why he teaches us.
י סימן נח נד חד: אמר ליה רב חננא בר חייא לרב יהודה ואמרי לה רב הונא בר יהודה לרב יהודה ואמרי לה רב חייא בר יהודה לרב יהודה ומי אמר שמואל הכי
10 (Mnemonic: Nah, Nad, Had) R. Hinena b. Hiyya said to R. Judah, and some say R. Huna b. Judah said to Rav Judah, and some say R. Hiyya b. Judah said to Rav Judah: Did Shmuel really say this?
יא והא ההוא שטרא דנפיק מבי דינא דמר שמואל והוה כתיב ביה מדאתא רב ענן בר חייא ואסהיד אחתימות ידיה ואדחד דעמיה ומנו רב חנן בר רבה ומדאתא רב חנן בר רבה ואסהיד אחתימות ידיה ואדחד דעמיה ומנו רב ענן בר חייא אשרנוהי וקימנוהי כדחזי
11 Surely there once was a document that came out of the court of Mar Shmuel and there was written in it: When R. Anan b. Hiyya came and testified to his own signature and to that of his fellow-witness, namely, R. Hanan b. Rabbah, and when R. Hanan b. Rabbah came and testified to his own signature and to that of his fellow-witness, namely R. Anan b. Hiyya, we verified it, and we have confirmed it, as it is proper!
יב א"ל ההוא שטרא דיתמי הוה וחש שמואל לב"ד טועין וסבר שמואל דלמא איכא דסבירא ליה הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו ובהא אפילו מחביריו סבר אעביד רווחא כי היכי דלא מפסדי יתמי
12 He said to him: That deed belonged to orphans, and Shmuel was concerned of an errant court, and Shmuel thought: Lest there be someone who held that the halakhah is [generally] according to Rebbe against one fellow-scholar, and not against many of his fellow-scholars but [that] in this [the halakhah is according to Rebbe] even against many of his fellow-scholars, I will leave some room, so that the orphans should not suffer any loss.
יג אמר רב יהודה אמר שמואל עד ודיין מצטרפין
13 Rav Judah said that Shmuel said: A witness and judge can be joined together [to create one set of witnesses].
יד אמר רמי בר חמא כמה מעליא הא שמעתא אמר רבא מאי מעליותא מאי דקא מסהיד סהדא לא קא מסהיד דיינא ומאי דקא מסהיד דיינא לא קא מסהיד סהדא
14 Rami b. Hama said: How excellent is this tradition! Rava said: What is the excellence? What the witness testifies to the judge does not testify to, and what the judge testifies to the witness does not testify to?.
טו אלא כי אתא רמי בר יחזקאל אמר לא תציתינהו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל
15 Rather, when Rami b. Ezekiel came he said: Do not listen to those rules which my brother Judah laid down in the name of Shmuel.
Previous ChapterNext Chapter