Ketubot 86

Chapter 86

א שפצעה בפניה אמר רב זירא אמר רב מתנה אמר רב ואמרי לה אמר רבי זירא א"ר מתנה אמר רב בת הניזונת מן האחין מעשה ידיה לעצמה דכתיב (ויקרא כה, מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו
1 This refers to a case where the wound was on her face. Rav Zera said in the name of R. Matan who said in the name of Rav: (others says [that it was] Rabbi Zera who stated in the name of R. Matana who said in the name of Rav): The handiwork of a daughter who is maintained by her brothers belongs to herself, for it is written, “And you shall give them as an inheritance to your sons after you,” “them as an inheritance to your sons,” but not your daughters to your sons. This teaches us that a man does not bequeath as an inheritance the rights he receives from his daughter to his son.
ב א"ל אבימי בר פפי שקוד אמרה שקוד מנו שמואל הא רב אמרה אימא אף שקוד אמרה אמר מר בר אמימר לרב אשי הכי אמרי נהרדעי הלכתא כוותיה דרב ששת רב אשי אמר הלכתא כוותיה דרב והלכתא כוותיה דרב:
2 Avimi b. Papi to him: Shakud made this statement. Who is Shakud? Shmuel. But was it not Rav who made this statement? Read: Shakud also made this statement. Mar the son of Amemar said to R. Ashi, Thus the Nehardeans say: The law is in agreement with the ruling of R. Sheshet. Ashi [however] said: The law is in agreement with Rav. And the law is in agreement with Rav.
ג <big><strong>מתני׳</strong></big> המארס את בתו וגרשה אירסה ונתארמלה כתובתה שלו השיאה וגרשה השיאה ונתארמלה כתובתה שלה ר' יהודה אומר הראשונה של אב אמרו לו (אם) משהשיאה אין לאביה רשות בה:
3 If a man gave his daughter in betrothal and she was divorced, [and then] he gave her [again] in betrothal and she was widowed, her ketubah belongs to him. If he gave her in marriage and she was divorced [and then] he gave her [again] in marriage and she was left a widow, her ketubah belongs to her. Rabbi Judah said: the first belongs to her father. They said to him: as soon as he gives her in marriage, her father loses all control over her.
ד <big><strong>גמ׳</strong></big> טעמא דהשיאה וגרשה השיאה ונתארמלה אבל נתארמלה תרי זמני תו לא חזיא לאינסובי ואגב אורחיה קא סתים לן תנא כרבי דאמר בתרי זמני הויא חזקה:
4 GEMARA. The reason is that when he married her off and was divorced, [and then] married her off and she was widowed, but if she had been widowed twice she would not have been fit to marry again. And the tanna indirectly taught us like Rabbi, who said that if [a thing has happened] twice presumption is established.
ה רבי יהודה אומר הראשונה של אב: מ"ט דרבי יהודה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הואיל ומשעת אירוסין זכה בהן האב
5 Judah said: The first belongs to her father. What is R. Judah’s reason? Both Rabbah and R. Joseph said: Since her father has acquired the right to it from the time of the betrothal.
ו מתיב רבא רבי יהודה אומר הראשונה של אב ומודה רבי יהודה במארס את בתו כשהיא קטנה ובגרה ואח"כ נשאת שאין לאביה רשות בה אמאי ה"נ לימא הואיל ומשעת אירוסין זכה בהן האב
6 Rava objected: R. Judah ruled that the first belonged to her father; But R. Judah admits that if a father gave his daughter in betrothal while she was still a minor and she married after she became a mature girl he has no authority over her. But why? Let him say, “Since her father has acquired the right to it at the time of the betrothal”?
ז אלא אי אתמר הכי אתמר רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הואיל וברשותו נכתבין
7 Rather if it was said, this is what was meant: Both Rabbah and R. Joseph explained: Because it was written while she was still under his authority.
ח ומיגבא מאימת גביא
8 From when does he collect?
ט אמר רב הונא מנה מאתים מן האירוסין ותוספת מן הנשואין ורב אסי אמר אחד זה ואחד זה מן הנשואין
9 Huna replied: The hundred or the two hundred from the date of the betrothal and the additional amount from the date of the marriage. Assi said: Both from from the date of the marriage.
י ומי אמר רב הונא הכי והאתמר הוציאה עליו שתי כתובות אחת של מאתים ואחת של שלש מאות ואמר רב הונא באתה לגבות מאתים גובה מזמן ראשון שלש מאות גובה מזמן שני
10 But did R. Huna really say this? Has it not been stated: If a wife produced against her husband two ketubot, one for two hundred, and one for three hundred zuz, R. Huna said, if she wants to collect the two hundred zuz she can collect from the earlier date, [but if she wants to collect the] three hundred zuz ketubah, she collects from the later date only.
יא ואם איתא תיגבי מאתים מזמן ראשון ומאה מזמן שני
11 Now [if R. Huna had said this] she should be entitled, to collect two hundred zuz from the earlier date and one hundred from the later date?
יב ולטעמיך תיגבי חמש מאות כולם מאתים מזמן ראשון תלת מאה מזמן שני
12 But [even] according to your reasoning, let her collect the whole five hundred zuz, two hundred from the earlier date and three hundred from the later date?
יג אלא חמש מאות מ"ט לא גביא כיון דלא כתב לה צביתי ואוסיפית לך תלת מאה אמאתים הכי קאמר לה אי מזמן ראשון גביאת גביא מאתים אי מזמן שני גביאת גביא תלת מאה
13 Rather what is the reason she does not collect all five hundred? Since he did not write to her, “I willingly added to you three hundred zuz to the two hundred” he must have meant to imply: “If you want to collect from the earlier date you would recover [no more than] two hundred, but if you want to collect from the later date you would receive three hundred.”
Previous ChapterNext Chapter