Megillah 40
וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר: מנהני מילי אמר רבא דאמר קרא (בראשית א, ה) ויקרא אלהים לאור יום למאיר ובא קראו יום
If any of these things is done after dawn has appeared, it is valid. From where is this rule derived? Rava said: For the verse says, “And God called the light day” something which gradually becomes light he called day.
אלא מעתה ולחשך קרא לילה [למחשיך ובא קרא לילה] הא קיי"ל דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא
But according to this, [when it says] “And the darkness he called night” [are we to explain] that which gradually becomes dark he called night? .Do we not hold that until the stars come out it is not night?
אלא אמר רבי זירא מהכא (נחמיה ד, טו) ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים ואומר (נחמיה ד, טז) (והיה) לנו הלילה (למשמר)
Rather R. Zera said: We derive it from here: “And so we worked on; and half of them held the spears from the rising of the morning till the stars appeared” and it says, “That in the night they may be a guard for us, and that we may work in the day” (Nehemiah 4:15-16).
מאי ואומר וכ"ת משעלה עמוד השחר לאו יממא ומכי ערבא שמשא ליליא ואינהו מקדמי ומחשכי ת"ש (והיה) לנו הלילה משמר והיום מלאכה:
What is the point of the second quotation? — You might say that from the time of the first rising of the dawn it is not yet day, though from the time the sun begins to set it is already night and they rose early and stopped work late.Therefore come and hear: ” That in the night they may be a guard for us, and that we may work in the day.”
<big><strong>מתני׳</strong></big> כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת ההלל ולתקיעת שופר ולנטילת לולב ולתפלת המוספין ולמוספין
The whole day is a valid time for reading the Megillah; reciting Hallel; for the blowing of the shofar; for taking up the lulav; for the Musaf prayer; for Musaf sacrifices; for confession over the oxen;
לסמיכה לשחיטה לתנופה להגשה לקמיצה ולהקטרה למליקה ולקבלה ולהזיה
for slaughtering [the sacrifices]; for waving [them]; for bringing near [the vessel with the minhah-offering to the altar]; for taking a handful; for placing it on the fire; for pinching off [the head of a bird-offering]; for receiving the blood [in a vessel]; for sprinkling [the blood on the altar]; for making the sotah drink [the bitter waters];
כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואברים זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה:
The whole night is valid for reaping the Omer and for burning fat and limbs [on the altar]. This is the general principle: any matter whose commandment is during the day, is valid all day and any matter whose commandment is at night is valid all night.
<big><strong>גמ׳</strong></big> מנלן דאמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים לקריאת ההלל דכתיב (תהלים קיג, ג) ממזרח שמש עד מבואו (רבי יוסי) אומר (תהלים קיח, כד) זה היום עשה ה'
Gemara. From where do we know this? Because the verse says, “And these days shall be mentioned and kept” (Esther 9:28). For reading the Hallel: As it is written, “From the rising of the sun to its going down” (Psalms 113:3). R. Joseph says: Because it is written, “This is the day which the Lord has made” (Psalms 118:24). For the taking of the lulav: As it is written, “And you shall take for yourself on the first day” (Leviticus 23:40).
ולנטילת לולב דכתיב (ויקרא כג, מ) ולקחתם לכם ביום הראשון ולתקיעת שופר דכתיב (במדבר כט, א) יום תרועה יהיה לכם ולמוספין דכתיב (ויקרא כג, לז) דבר יום ביומו ולתפלת המוספין כמוספין שויוה רבנן
For the blowing of the shofar, as it is written, “It is a day of blasting for you” (Numbers 29:1). For the additional sacrifices, as it is written, “Each on its own day” (Leviticus 23:37). And for the musaf prayer: Because the rabbis made them like the additional sacrifices.
ולוידוי פרים דיליף כפרה כפרה מיום הכפורים דתניא גבי יוה"כ (ויקרא טז, ו) וכפר בעדו ובעד ביתו בכפרת דברים הכתוב מדבר וכפרה ביממא הוא דכתיב (ויקרא טז, ל) ביום הזה יכפר עליכם:
And for the confession made over the oxen. For the “atonement” mentioned here is derived from the “atonement” mentioned in the context of Yom Kippur, as it has been taught in reference to Yom Kippur: “And he shall make atonement for himself and for his house” (Leviticus 16:6) the text speaks of atonement made by words. And atonement is by day, as it is written, “For on this day shall atonement be made for you” (Leviticus 16:30).
ולוידוי מעשר וכו': דכתיב (דברים כו, יג) ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית וסמיך ליה היום הזה ה' אלהיך מצוך:
And for the confession made over the tithe: As it is written, “And you shall say before the Lord your God, I have removed the sacred things from my house” (Deuteronomy 26:13), and in an adjacent context it says, “This day the Lord your God commands you” (26:16).
ולהגשה דאיתקש לתנופה דכתיב (במדבר ה, כה) ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות והניף והקריב ולמליקה ולקמיצה ולהקטרה ולהזיה דכתיב (ויקרא ז, לח) ביום צוותו את בני ישראל
And for bringing near, for it is compared to waving, as it is written, “And the priest shall take the minhah offering of jealousy out of the woman’s hand, and shall wave the meal-offering . . . And bring it near [to the altar]” (Numbers 5:25). And for pinching and for taking a handful and for burning and for sprinkling, as it is written, “On the day that He commanded the children of Israel [to present their offerings]” (Leviticus 7:35).
ולהשקיית סוטה אתיא תורה תורה כתיב הכא (במדבר ה, ל) ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת וכתיב התם (דברים יז, יא) על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט
And for making the sotah drink: This is derived from the word “Torah” “Torah”. It is written here, “And the priest shall do to her all this Torah” (Numbers 5:30), and it is written elsewhere, “According to the Torah which they teach you and according to the judgement” (Deuteronomy 17:11):