Megillah 44

מיפק לא נפקי

but did not go out [during the Torah reading].

ת"ש זה הכלל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם כגון תענית צבור ותשעה באב קורין ג'

Come and hear: This is the general principle: Wherever people would be prevented from working, as on a public fast and on the ninth of Av, three read.

ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ראשי חדשים וחולו של מועד קורין ד' שמע מינה

Wherever people would not be prevented from working, as on Rosh Hodesh and the intermediate days of festivals, four read. Learn from this.

אמר רב אשי והא אנן לא תנן הכי זה הכלל כל יום שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה לאתויי מאי לאו לאתויי תענית ציבור ותשעה באב

R. Ashi said: But we have not taught this way: This is the general rule: wherever there is a musaf but not a festival four read: What does this come to include? Does it not include a public fast and the ninth of Av?

ולרב אשי מתניתין מני לא תנא קמא ולא רבי יוסי דתניא חל להיות בשני ובחמישי קורין ג' ומפטיר אחד בשלישי וברביעי קורא אחד ומפטיר אחד רבי יוסי אומר לעולם קורין ג' ומפטיר אחד

But according to R. Ashi, who is the author of the Mishnah? It is neither the First Tanna nor R. Yose, as it has been taught: If it [the ninth of Av] falls on Monday or Thursday, three read and one [of them] says a haftarah. If on Tuesday or Wednesday, one reads and [the same] one says the haftarah. R. Yose, however, says that in all cases three read and one [of them] says the haftarah.

ואלא קשיא זה הכלל לא לאתויי ראש חודש ומועד

But then the words “this is the general rule” are difficult! No. They include Rosh Hodesh and the intermediate days of the festival.

הא בהדיא קתני לה בראשי חדשים ומועד קורין ארבעה

But these were stated explicitly: On Rosh Hodesh and the intermediate days of the festival four read!

סימנא בעלמא יהיב דלא תימא יו"ט וחולו של מועד כי הדדי נינהו אלא נקוט האי כללא בידך כל דטפי ליה מילתא מחבריה טפי ליה גברא יתירא

The Mishnah] is merely giving a sign that you should not say that the festivals and the intermediate days have the same rule, but rather you should take this general principle in your hands: For every additional distinguishing mark an additional person reads.

הלכך בר"ח ומועד דאיכא קרבן מוסף קורין ארבעה ביו"ט דאסור בעשיית מלאכה חמשה ביוה"כ דענוש כרת ששה שבת דאיכא איסור סקילה שבעה

Therefore on Rosh Hodesh and the intermediate days of the festival, when there is an additional sacrifice, four read; on festivals (Yom Tov), when [in addition] work is prohibited, five read; on Yom Kippur when [in addition] there is a penalty of karet, six read; on Shabbat when there is a penalty of stoning, seven read.

גופא רב איקלע לבבל בתענית צבור קם קרא בספרא פתח בריך חתם ולא בריך נפול כולי עלמא אאנפייהו ורב לא נפל על אנפיה מ"ט רב לא נפיל על אפיה

The text [above stated]: Rav happened to be in Babylon on a public fast day. He got up forward and read in the Torah scroll. He blessed before beginning, but when he finished he did not bless. The whole congregation [subsequently] fell on their faces, but Rav did not fall on his face. Why did not Rav fall on his face?

רצפה של אבנים היתה ותניא (ויקרא כו, א) ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה עליה אי אתה משתחוה בארצכם אבל אתה משתחוה על אבנים של בית המקדש כדעולא דאמר עולא לא אסרה תורה אלא רצפה של אבנים בלבד

There was a stone pavement there and it has been taught: “You shall not put any figured stone in your land to bow down upon it” (Leviticus 26:1): On it you may not bow down in your land, but you may bow down on the stones in the Temple. Like Ulla, who said: The Torah [here] is forbidding only a pavement of stone.

אי הכי מאי איריא רב אפילו כולהו נמי קמיה דרב הואי

If that is the case, why is only Rav mentioned? All the rest should also have not done so! It was in front of Rav.

וליזיל לגבי ציבורא ולינפול על אפיה לא בעי למיטרח ציבורא ואיבעית אימא רב פישוט ידים ורגלים הוה עביד וכדעולא דאמר עולא לא אסרה תורה אלא פישוט ידים ורגלים בלבד

Let him then go among the congregation and fall on his face? He did not want to trouble the congregation. Or if you like I can say that Rav usually spread out his hands and feet [when he fell on his face], and he followed the opinion of Ulla, who said, The Torah forbade only the spreading out of the hands and feet.

וליפול על אפיה ולא ליעביד פישוט ידים ורגלים לא משני ממנהגיה

But let him fall on his face without spreading out his hands and feet? He did not want to change his custom.

ואיבעית אימא אדם חשוב שאני כדרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון דכתיב (יהושע ז, י) ויאמר ה' אל יהושע קום לך [וגו']

Or if you like I can say that an important man is different, as R. Elazar; for R. Elazar said: An important man is not permitted to fall on his face unless he is [sure of being] answered like Joshua son of Nun, as it is written, “And God said to Joshua why have you fallen on your face” (Joshua 7:10).

תנו רבנן קידה על אפים שנאמר (מלכים א א, לא) ותקד בת שבע אפים ארץ כריעה על ברכים וכן הוא אומר (מלכים א ח, נד) מכרוע על ברכיו השתחואה זו פישוט ידים ורגלים שנאמר (בראשית לז, י) הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה

Our rabbis have taught: Kidah means falling upon the face, as it says, “Then Bathsheba bowed [vatikod] with her face to the earth” (I Kings 1:31). Keri’ah means going down on the knees, and so it says, “[Solomon arose] from kneeling [mikroa] on his knees” (I Kings 8:34). Hishtahava’ah means spreading out of the hands and feet, as it says, “Shall I and your mother and your brothers come to prostrate ourselves [lehishtahavot] before you to the ground” (Genesis 37:10).

לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע

Levi displayed a kidah in the presence of Rabbi and became lame.

והא קא גרמא ליה והאמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע ומנו לוי הא והא גרמא ליה

But did this cause his lameness? Did not R. Elazar Say: One should never cast words against Heaven, because a great man complained against heaven and he became lame; and who was he? Levi? Both things caused it.

אמר רב חייא בר אבין חזינא להו לאביי

Hiyya b. Abin said: I saw Abaye and Rava leaning over.