Berakhot 41

והרי תפלה דדבר שהצבור עסוקין בו ותנן היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר טעמא דאתחיל הא לא אתחיל לא יתחיל

But Tefillah is also a matter with which the Community is engaged, and there is a Mishnaic teaching: If he was standing in the Tefillah and recollected that he is a Ba'al Keri, he should not interrupt [his prayer] but shorten it. The reason is because he had already commenced it ; hence, if he had not commenced it, he should not do so !

שאני תפלה דלית בה מלכות שמים והרי ברכת המזון לאחריו דלית בה מלכות שמים ותנן על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו אלא ק"ש וברכת המזון דאורייתא ותפלה דרבנן:

It is different with Tefillah, because it contains no reference to the Kingdom of Heaven. But in the Grace after meals there is also no reference to the Kingdom of Heaven, and yet our Mishnah declares : At his meal, he says the Grace after but not the Grace before ! Quite so ; but the reading of the Shema' and the Grace after meals are ordained by the Torah, whereas Tefillah is ordained by the Rabbis.

אמר רב יהודה מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה שנאמר (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת

Rab Judah said : Whence is it that Grace after meals is ordained by the Torah? As it is said, "And thou shalt eat and be satisfied and bless the Lord thy God" (Deut. viii. 10).

מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר (דברים לב, ג) כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו

Whence is it that the benediction to be uttered before reading the Torah is ordained by the Torah? As it is said, "For I will proclaim the name of the Lord : ascribe ye greatness unto our God" (ibid. xxxii. 3).

אמר ר' יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר ומה מזון שאין טעון לפניו טעון לאחריו תורה שטעונה לפניה אינו דין שטעונה לאחריה וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מק"ו ומה תורה שאין טעונה לאחריה טעונה לפניה מזון שהוא טעון לאחריו אינו דין שיהא טעון לפניו

R. Johanan said : We derive the injunction to utter a benediction after reading the Torah from the Grace after meals by a fortiori argument, and the injunction to say Grace before meals from the benediction over the reading of the Torah by a similar method of reasoning. We derive the injunction to utter a benediction after reading the Torah from the Grace after meals by a fortiori argument : If a meal which requires no benediction before it requires one after it, is it not right that the reading of the Torah, which does require a benediction before it, should require one after it ! And we derive the injunction to say Grace after meals from the benediction over the reading of the Torah by a similar method of reasoning : If the reading of the Torah, which requires no benediction after it, requires one before it, is it not right that a meal, which does require a benediction after it, should require one before it !

איכא למפרך מה למזון שכן נהנה ומה לתורה שכן חיי עולם ועוד תנן על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו תיובתא:

One can, however, object to this reasoning : Why is Grace answered squired after a meal? Because it has been enjoyed. Why is a benediction required over the reading of the Torah ? Because it is life eternal. Moreover there is a teaching in our Mishnah: At his meal, he says the Grace after but not the Grace before ! The refutation [remains unanswered].

אמר רב יהודה ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב מאי טעמא קריאת שמע דרבנן אמת ויציב דאורייתא

Rab Judah said : If one is in doubt whether he has read the Shema' or not, he does not repeat it ; if he is in doubt whether he said "True and firm" or not, he does repeat it. What is the reason ? Because the reading of the Shema' is ordained by the Rabbis, but saying "True and firm" by the Torah.

מתיב רב יוסף (דברים ו, ז) ובשכבך ובקומך אמר ליה אביי ההוא בדברי תורה כתיב

Rab Joseph quoted in objection : "When thou liest down and when thou risest up" (Deut. vi. 7)! Abbai answered him: That is written with reference to words of Torah.

תנן בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו

We have a teaching in our Mishnah : A Ba'al Keri meditates upon [the wording of the Shema'] in his heart and says neither the benediction before nor after. At his meal, he says the Grace after [in his heart] but not the Grace before.

ואי ס"ד אמת ויציב דאורייתא לברוך לאחריה

But if it enter thy mind that "True and firm" is ordained by the Torah, then he should say the benediction after the Shema' !

מאי טעמא מברך אי משום יציאת מצרים הא אדכר ליה בקריאת שמע

And for what reason should he say this benediction ? If because it contains a reference to the Exodus from Egypt, he has already mentioned that in the Shema' !

ונימא הא ולא לבעי הא קריאת שמע עדיפא דאית בה תרתי

Then let him say this benediction and there will be no necessity for the other ! The reading of the Shema' is more important because it contains two things.

ור' אלעזר אמר ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא חוזר וקורא ק"ש ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל ורבי יוחנן אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו:

R. Eleazar said : If one is in doubt whether he has read the Shema' or not, he should repeat it ; but if he is in doubt whether he has said the Tefillah or not, he need not repeat it. But R. Johanan said: Would that a man could pray all day.

ואמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה איני והאמר רב נחמן כי הוינן בי רבה בר אבוה בען מיניה הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת מהו שיגמרו ואמר לן גומרין כל אותה ברכה

Rab Judah also said in the name of Samuel : If a man was standing in the Tefillah and recollected that he had already said it, he must stop even in the middle of a benediction. But it is not so ! For lo, Rab Nahman has said : When we were at the school of Rabbah b. Abbuha we asked him, "How is it with those young disciples who made a mistake and said the week-day Tefillah on the Sabbath, should they finish it?" And he replied, "They should finish the whole of that benediction" !

הכי השתא התם גברא בר חיובא הוא ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת אבל הכא הא צלי ליה:

Now is this analogy correct? In the latter instance, he was at any rate under the obligation [to say the Tefillah] and the Rabbis did not trouble him out of regard for the Sabbath ; but in the former case, he had already said the prayer.

ואמר רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס לביהכ"נ ומצא צבור שמתפללין אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפלל ואם לאו אל יחזור ויתפלל

Rab Judah also said in the name of Samuel : Should one have already said the Tefillah and then enter a Synagogue and find the Congregation saying it, if he is able to add anything new to the prayer, he may repeat it ; but if not, he should not repeat it.

וצריכא דאי אשמעינן קמייתא ה"מ יחיד ויחיד

It was necessary [to have both this and the former teaching of Rab Judah in the name of Samuel] ; for if he had given us only the first teaching, [we might have argued,] To whom does this apply ? To a person who said the Tefillah alone and is repeating it alone ;