Ketubot 176
אינה תובעת כתובתה אין יורשין משביעין אותה וקמיפלגי בפלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים דתנן מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה
And they participate in the same dispute as that in which Hanan and the sons of the High Priests disputed; as we learned: If a man went to a country beyond the sea and his wife claimed maintenance: Hanan says: she must take an oath at the end but not at the beginning.
נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו תשבע בתחלה ובסוף ר"ש כחנן רבנן כבני כהנים גדולים
The sons of the high priests differed from him and ruled that she must take an oath both at the beginning and at the end. Shimon holds like Hanan; the rabbis [hold the same view] as the sons of the High Priests.
אלא אמר רב ששת אהא הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזר' לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופיא אין היורשים משביעין אותה ואם נעשית אפוטרופיא יורשין משביעין אותה על העתיד לבא ואין משביעין אותה על מה שעבר ואתא ר"ש למימר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה
Rather R. Sheshet said [that R. Shimon referred] to this: If she went from her husband’s grave to her father’s house, or returned to her father-in-law’s house but was not made a guardian, the heirs may not make her swear an oath. But if she was made a guardian the heirs may make her swear an oath in respect of [her administration] during the subsequent period but not in respect of the past. And [ about this] R. Shimon came to say that whenever she claims her ketubah the heirs may impose an oath on her but where she does not claim her ketubah the heirs cannot impose an oath on her.
וקמיפלגי בפלוגתא דאבא שאול ורבנן דתנן אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע מינוהו בית דין לא ישבע אבא שאול אומר חילוף הדברים מינוהו בית דין ישבע מינהו אבי יתומים לא ישבע
And they differ on the same principles as those on which Abba Shaul and the rabbis differed; for we have learned: A guardian who was appointed by the father of the orphans is required to take an oath. [A guardian who was] appointed by the court does not need to take an oath. Abba Shaul says that the rule is the reverse.
אלא אמר אביי אהא כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אינו יכול להשביעה כו' נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאין ברשותך אין יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו ולא הבאין ברשותו לא היא ולא יורשיה ולא הבאין ברשותה ואתא ר"ש למימר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה
Rather Abaye said: [that R. Shimon referred] to this: [If a husband] wrote to his wife, “I will not impose an oath or a vow on you” he cannot impose an oath upon her etc. [If he wrote] “Neither I nor my heirs nor my lawful successors will not impose on you or on your heirs or your lawful successors a vow or oath,” neither he nor his heirs nor his lawful successors may impose an oath either upon her or upon her heirs or upon her lawful successors; And [in reference to this ruling] R. Shimon came to say that whenever she claims her ketubah the heirs may enact an oath from her.
וקמיפלגי בפלוגתא דאבא שאול בן אימא מרים ורבנן ר"ש כאבא שאול ורבנן כרבנן
And they differ on the same principles as those on which Abba Shaul the son of Imma Miriam, and the Rabbis differed. R. Shimon holds like Abba Shaul and the rabbis [in our mishnah] hold like the rabbis.
מתקיף לה רב פפא התינח כל זמן שתובעת כתובתה אינה תובעת כתובתה מאי איכא למימר
Papa raised a difficulty: This would satisfactorily explain [the expression] whenever she claims her ketubah. What could be said about “but where she does not claim her ketubah”?