Berakhot 71
א"כ הוה ליה אניגרון עיקר ושמן טפל ותנן זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה
If so, the elaiogaron is the principal thing and the oil an accessory ; and we have the Mishnaic teaching : This is the general rule : In the case of a food which is the principal thing and together with it is something accessory, the benediction is to be uttered over the former, and there is no necessity for a benediction over the latter !
הכא במאי עסקינן בחושש בגרונו דתניא החושש בגרונו לא יערענו בשמן תחלה בשבת אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע
With what are we here dealing ? With the case of one who has a sore throat; for there is a teaching : One suffering from a sore throat may not directly mollify it with oil on the Sabbath, but he should put a large quantity of oil into an elaiogaron and swallow it.
פשיטא מהו דתימא כיון דלרפואה קא מכוין לא לבריך עליה כלל קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי:
This is evident! But shouldest thou imagine that because he intends it as a cure no benediction at all is necessary, therefore it informs us that since he derives enjoyment from it, he is required to pronounce a benediction.
א"ל רבא לרב נחמן לא תפלוג עליה דרב יהודה דר' יוחנן ושמואל קיימי כוותיה דאמר רב יהודה אמר שמואל וכן א"ר יצחק א"ר יוחנן שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ אלמא אע"ג דאשתני במלתיה קאי ה"נ אע"ג דאשתני במלתיה קאי
Raba said to Rab Nahman : Thou shouldest not differ from Rab Judah, because R. Johanan and Samuel agree with him ; for Rab Judah said in the name of Samuel, and similarly said R. Isaac in the name of R. Johanan : We pronounce over olive-oil the benediction "... Who createst the fruit of the tree" — hence infer that although it has undergone change, it still remains essentially the same; and like-wise here [with wheaten-flour] although it has undergone change, it still remains essentially the same.
וכי אית ליה עלויא אחרינא לא מברכינן עליה בורא פרי האדמה אלא שהכל והא"ר זירא אמר רב מתנא אמר שמואל אקרא חייא וקמחא דשערי מברכינן עלייהו שהכל נהיה בדברו מאי לאו דחיטי בורא פרי האדמה
But if [the wheaten-flour] have another and higher value, should we no longer use the benediction "...Who createst the fruit of the ground," but say instead "...By Whose word all things exist"? And lo, R. Zera said in the name of Rab Mattena in the name of Samuel : Over raw cabbage and barley-flour we use the benediction "...By Whose word all things exist"; is it not then to be supposed that wheaten-flour requires the benediction "...Who createst the fruit of the ground"?
ומי גרע ממלח וזמית דתנן על המלח ועל הזמית אומר שהכל נהיה בדברו אצטריך סד"א מלח וזמית עביד אינש דשדי לפומיה אבל קמחא דשערי הואיל וקשה לקוקיאני לא לבריך עליה כלל קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי:
Is, then, [barley-flour] of less value than salt and brine? For there is a teaching: Over salt and brine one says "...By Whose word all things exist." It was necessary ; for otherwise it might have entered thy mind to item, the rest being accessory; consequently it is established that there is a circumstance where oil requires a benediction. say that salt or brine a man is accustomed to convey to his mouth [with his food, and therefore a benediction is required], but since barley-flour is injurious by creating tape-worms no benediction should be uttered at all ; therefore he teaches us that since there is some enjoyment therefrom, it is necessary to pronounce a benediction.
רב יהודה אמר בורא פרי האדמה פירא הוא ושמואל אמר שהכל נהיה בדברו הואיל וסופו להקשות
Rab Judah said : It is "...Who Greatest the fruit of the ground" because it is fruit. Samuel said : It is "...By Whose word all things exist" because in the end it hardens.
אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא כוותך מסתברא דהא צנון סופו להקשות ומברכינן עליה בורא פרי האדמה ולא היא צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא
Samuel said to Rab Judah : Thou keen-witted one! Thy opinion is correct: because over the radish, though it in the end grows hard, we say "...Who createst the fruit of the ground." But it is not so ! For people plant radishes for the sake of the tuber, but people do not plant palms for the sake of the heart ! Is it, then, [to be assumed] that
וכל היכא דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי לא מברכינן עליה והרי צלף דנטעי אינשי אדעתא דפרחא ותנן על מיני נצפה על העלין ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה ועל האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ
in every case where men do not plant specifically to obtain that article of food, we do not pronounce the benediction over it? Lo, the caper-bush men plant for the purpose of the caper-blossom ; and we have a Mishnaic teaching : In the case of the various kinds of capers, over the leaves and young shoots one says "...Who createst the fruit of the ground," but over the berries and buds "...Who createst the fruit of the tree" !
אמר רב נחמן בר יצחק צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא ואע"ג דקלסיה שמואל לרב יהודה הלכתא כותיה דשמואל:
Rab Nahman b. Isaac said : Men do plant caper-bushes for the sake of the shoots, but not the palm for the sake of the heart ; and although Samuel praised Rab Judah, the Halakah is in agreement with Samuel.
אמר רב יהודה אמר רב צלף של ערלה בחוצה לארץ זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין למימרא דאביונות פירי וקפריסין לאו פירי ורמינהו על מיני נצפה על העלים ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה ועל האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ
Rab Judah said in the name of Rab : As for the caper-bush which is still in a state of 'Orlah outside the [Holy] Land, one throws away the berries but eats the buds ; that is to say, the berries are fruit but not the buds. Against this [deduction] I quote : ln the case of the various kinds of capers, over the leaves and their young shoots one says "...Who createst the fruit of the ground," but over the berries and buds "...Who createst the fruit of the tree!"
הוא דאמר כר"ע דתנן רבי אליעזר אומר צלף מתעשר תמרות ואביונות וקפריסין ר"ע אומר אין מתעשר אלא אביונות בלבד מפני שהוא פרי
He speaks according to the view of R. 'Akiba ; for there is a Mishnaic teaching : R. Eliezer says : In the case of the caper-bush, we give tithe of the young shoots and the berries and buds ; R. 'Akiba says : We only give tithe of the berries because they are fruit.
ונימא הלכה כרבי עקיבא אי אמר הלכה כרבי עקיבא הוה אמינא אפי' בארץ קמ"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ אבל בארץ לא
Then let him say that the Halakah is in agreement with R. 'Akiba! If he had said that the Halakah is in agreement with R. 'Akiba, I might have thought that [that is so] even in the Land of Israel ; therefore he informs us : Whoever takes a lenient view within the Land, the Halakah is in accord with him outside the Land, but not within.
ונימא הלכה כרבי עקיבא בחוצה לארץ דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל אי אמר הכי הוה אמינא הנ"מ גבי מעשר אילן דבארץ גופא מדרבנן אבל גבי ערלה דבארץ מדאורייתא אימא בח"ל נמי נגזור קמ"ל
Then let him say : The Halakah is in agreement with R. 'Akiba outside the Land; for everyone who takes the lenient view within the Land, the Halakah is in accord with him outside the Land ! If he had stated that, I might have said : This applies to the tithe of trees which within the Land is a Rabbinical ordinance ; but with regard to 'Orlah, which within the Land is ordained by the Torah, I must suppose that likewise outside the Land we must apply it ! Therefore he informs us.
רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דקא זריק אביונות וקאכיל קפריסין א"ל מאי דעתך כר' עקיבא דמיקל ולעביד מר כב"ש דמקילי טפי דתנן צלף ב"ש אומרים כלאים בכרם וב"ה אומרים אין כלאים בכרם אלו ואלו מודים שחייב בערלה
Rabina found Mar b. Rab Ashe throwing away the berries and eating the caper-buds. He said to him : What is thy opinion — like R. 'Akiba's who takes the lenient view? Then let the master act in accord with Bet Shammai who take a still more lenient view. For there is a Mishnaic teaching : In the case of the caper-bush. Bet Shammai say : It constitutes Kila'im in a vineyard ; but Bet Hillel say : It does not. Both, however, admit that it is subject to 'Orlah.
הא גופא קשיא אמרת צלף ב"ש אומרים כלאים בכרם אלמא מין ירק הוא והדר תני אלו ואלו מודים שחייב בערלה אלמא מין אילן הוא
This is self-contradictory ! Thou declarest, "In the case of the caper-bush, Bet Shammai say : It constitutes Kila'im in a vineyard" — hence it is a kind of vegetable ! It then goes on to state, "Both, however, admit that it is subject to 'Orlah" — hence it is a kind of tree!
הא לא קשיא ב"ש ספוקי מספקא להו ועבדי הכא לחומרא והכא לחומרא מ"מ לב"ש הוה ליה ספק ערלה ותנן ספק ערלה בא"י אסור ובסוריא מותר ובח"ל יורד
There is no contradiction; for Bet Shammai, being in doubt, take the stricter view in both cases. Nevertheless Bet Shammai have a doubt whether it is subject to 'Orlah; and we have a Mishnaic teaching: Where there is a doubt [whether a thing is subject to] 'Orlah — in the Land of Israel it is prohibited [to be used], in Syria it is permitted, and outside the Land one may go down and buy it,